<h1>סמ"ג לאוין סימן קכ"ו</h1>
<h2>דף יג.</h2>
כל הבא על הערוה מן העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר (ויקרא י"ח כ"ו) לא תעשו מכל התועבות האלה, ואלו הן חקות המתפרצים בתועבות הזימה, ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה בקריבה המביאה לידי גלוי ערוה הכתוב מדבר (ע"פ רמב"ם איסו"ב פכ"א הל' א'), ותניא בת"כ (אחרי פרק י"ג הכ"א) יכול יהא ענוש כרת על הקריבה תלמוד לומר ונכרתו הנפשות העושות, העושות בכרת ואין נענשין כרת על הקריבה, אבל לאו יש שם, ותניא עוד שם (הט"ו) אין לי אלא שלא יגלה מניין שלא יקרב תלמוד לומר לא תקרב אין לי אלא נדה בלא תקרב ולא תגלה מניין לשאר עריות תלמוד לומר לא תקרבו לגלות ערוה. לפיכך אמרו חכמים שאסור לו לאדם לשחוק עם הנשים ולא לקרוץ בידיו ורגליו ולא לרמוז בעיניו ולא להסתכל בהן ואפילו לשמוע קולן [ולהרהר] (ומהרהר) בהן ולראות שערן אסור (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ב' ע"ש), וגם מטעם זה אסור להתייחד עם העריות שהדברים האלו מביאין לידי גילוי ערוה (ע"פ רמב"ם שם פכ"ב הל' א'), ואפילו בפני אשה פנויה אסרו חכמים (עי' ע"ז כ' א') להסתכל דרך זנות, הרי הוא אומר (איוב ל"א א') ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (ע"פ רמב"ם שם פכ"א הל' ג' ע"ש), וכן אסור להסתכל בבגדי צבע ישנים קצת של אשה שהוא מכיר ואפילו שטוחים על גבי כותל כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (כ' ב') שעל ידי כן מהרהר בה, ואומר [נמי] בפרק בתרא דיומא (ע"ד ב') טוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה (קהלת ו' ט') לפיכך צריך ליזהר מאד מאד בדבר. ואם נתכוון להסתכל בה כדי לישא אותה אם תישר בעיניו מותר וגם חייב הוא לעשות כן (ע"פ רמב"ם שם ע"ש) כאשר בארנו במצות קידושין (עשין מ"ח) שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה (קידושין מ"א א').
